מה זו לידה טראומטית? כמה זה נפוץ? ואיך תהליך של עיבוד לידה יכול להקל?

מה אומרת הספרות המקצועית על חווית לידה טראומטית?

9-50% מהנשים חוות את הלידה כארוע טראומטי (Leinweber et al, 2022). איך זה יכול להיות שיש טוווח כל כך גדול לגבי תפיסת הלידה כאירוע טראומטי? השונות נובעת מהגדרה שאינה חד משמעית ושיטות מחקר שונות ובעיקר בגלל שטראומה היא חוויה סובייקטיבית וקשה לקבוע לה קריטריונים אובייקטיביים: "טראומה- בעיני המתבונן.ת" (Beck, 2004).

לגבי ההשפעה בהמשך, הנתונים הם יותר אחידים: 3-4% מהנשים באוכלוסיה הכללית יפתחו תסמונת פוסט טראומטית (PTSD) ובאוכלוסיה בסיכון, כמו נשים שחוו סיבוכים בהריון ובלידה 9-15% יפתחו PTSD.

במשך הרבה שנים, יתכן בגלל ההתייחסות החברתית ללידה כתהליך משמח וחיובי, התקשו אנשי מקצוע להכיר בכך שלאחר הלידה אשה יכולה לפתח PTSD ולסבול מתסמינים פוסט טראומטיים. כיום, קיימת ההכרה והמודעות לכך היא הרבה יותר גבוהה מבעבר.

כפי שהנתונים מראים, ברוב המקרים תהייה ההחלמה לאחר ארועים טראומטיים וחזרה לתפקוד רגיל (יחד עם הסתגלות טובה להורות). יחד עם זאת, כדי לצמצם את התופעה, גם של לידה כחוויה טראומטית, חשוב לאפשר לכל אשה לעבור את חווית הלידה בדרך בריאה ומעצימה ולקבל את התמיכה המתאימה כך שהיא תרגיש בטוחה ומוגנת.

מניסיוני בבית החולים ובתהליכי ההכשרה של מיילדות - של יש שני מישורים בהם ניתן לפעול. מישור אחד הוא הכשרת צוותים לגבי משמעות חווית הלידה להמשך חייה של האשה וחשיבות מתן טיפול מיילדותי קשוב, לכל הנשים ובמיוחד לנשים בסיכון. המישור השני הוא, חינוך והדרכת נשים וזוגות בהכנה ללידה, תוך מתן דגש למעורבות פעילה שלהם בתהליך.

בנוסף, חשוב להעלות מודעות לתופעה של לידה טראומטית ולמשמעות של עיבוד לידה לריפוי והחלמה. גם אחרי שהארוע הסתיים, יש לנו יכולת להשפיע על האופן בו תתפוס האשה את החוויה שעברה. ככל שנתערב מוקדם יותר כך יש לנו יכולת להפחית את הסיכון להתפתחות תסמונת פוסט טראומטית (PTSD).

מהם הסימנים שיכולים להעיד על החמרה והתפתחות -PTSD ?

1. זכרונות מהלידה עולים שוב ושוב - פלאשבקים, תמונות, חלומות.

2. המנעות - מאמץ להמנע מכל מה שמזכיר את הלידה כמו, להמנע מלדבר על הלידה, לשמוע על לידות ובמקרים מסוימים אף להמנע מהריון נוסף ובהריון הבא ללדת בניתוח קיסרי.

3. שינויים שליליים בחשיבה ובמצב הרוח שקשורים ללידה כמו, קושי לזכור את רצף הארועים, האשמה עצמית ושל אחרים, רגשות שליליים וחוסר יכולת לחוות רגשות של שמחה, הנאה וסיפוק.

4. עוררות יתר כמו דריכות יתר ותגובות בהלה מוגזמות ורגזנות.

אם התסמינים הללו נמשכים יותר מחודש לאחר הלידה יתכן ומדובר על PTSD וכדאי לפנות לטיפול במסגרת בריאות הנפש של האשה.

מה קורה בזמן חשיפה לארוע טראומטי?

המוח שלנו הוא סורק מתוחכם, ויש בו אזורים ספציפיים שמאפשרים לזהות מצבי סכנה ולהגיב אליהם במהירות בתגובות בריחה, לחימה או קפיאה. כשהמוח מזהה גירוי מסויים כמסוכן, הגוף עובר למצב של מוכנות לפעולה מהירה: קצב הלב עולה, הנשימה מואצת, דם זורם בעוצמה, שרירים נמתחים והערנות גוברת.

אם נבחרה תגובה של בריחה או לחימה- האנרגיה שנוצרה בגוף תורגמה לפעולה והשתחררה. האיום חלף והארוע הסתיים.

אם נבחרה התגובה של קפיאה - כאן עלולה להיווצר בעיה. כי, כל העוררות הגופנית שנוצרה, לא תורגמה לתגובה אקטיבית של בריחה או לחימה ו האנרגיה נשארת "תקועה" וכלואה בגוף. אי פריקת האנרגיה במצבים האלה, מובילה לעיתים קרובות, למצב של עוררות כרונית שהוא למעשה הביטוי של תסמינים טראומטיים ממושכים (PTSD). מצב שבו התנועה לא הושלמה או תכנית הפעולה לא בוצעה עד סופה, גורם לכך שעודפי האנרגיה נתקעים ונכלאים בגוף ומערכת העצבים שלנו מאבדת את האיזון שלה.

במצב כזה, גם כאשר האיום חלף – תחושת הסכנה נשארת.

האדם דרוך ומרגיש כל הזמן תחת מתקפה – זה יכול להתבטא בפלשבקים, בדריכות יתר, כשכל דבר שמזכיר את המצב המאיים מקפיץ את את מערכת העצבים הסימפתטית (שמגיבה לאיום) ומגייס אותה לפעולה.

מי שפיתח את התאוריה שאי פריקת האנרגיה עומדת בבסיס התפתחות התסמינים הטראומטיים הוא

ד"ר פיטר לוין - רופא,מדען ופסיכולוג בהכשרתו – שחוקר במשך 40 שנה את נושא המתח והטראומה בארצות הברית. פיטר לוין טוען שהבסיס להבנת התפתחות הטראומה, הוא בהבנת המנגנון הפיזיולוגי הפרימטיבי המשותף לרוב היונקים.

עפ"י גישתו, הסימפטומים של הטראומה הם תוצאה של מערכת עצבים בהפעלת-יתר ותגובה ביולוגית לאיום, שלא הושלמה ושקפאה בזמן. הוא למד על מנגנון זה, מתצפיות בבעלי החיים ממשפחת היונקים. בטבע, כאשר בע"ח נמצא תחת איום הוא בורח, נלחם או קופא. כאשר הסכנה חולפת, בעל החיים יחזור לאט לאט לנשימה סדירה, יתנער וימשיך בפעילות רגילה. אצל בני האדם, אם התרחשה קפיאה ולא היה שחרור של אנרגיה מייד לאחר הארוע (שמתבטא בבכי, רעד וכד') - זה יוביל לתסמינים הפוסט טראומטיים.

ואיך כל זה קשור ללידה?

תהליך הלידה, הוא מצב דחק (סטרס) קיצוני. אצל חלק מהנשים יכול להתפס כאיום. האיום יכול להיות פנימי - תחושת הפחד והחרדה שהאישה חווה או חיצוני, כאשר מתרחשים ארועים שיש בהם סכנה מוחשית לחיי האם או העובר.

בתגובה לתחושת האיום, יש נשים שמגיבות באופן אקטיבי שניתן להקביל לתגובת בריחה או לחימה. אלו נשים שישאלו הרבה שאלות, תהיינה מעורבות בקבלת החלטות ואפילו יביעו התנגדות וסרוב לטיפול. אחרות יהיו פסיביות יותר, לא ישאלו שאלות, לא יביעו את דעתן, לא יבקשו עזרה, תהיינה עצורות ומאופקות ויימנעו מלעשות מה שהן רוצות, למרות הדחף החזק לעשות זאת. את התגובה הזו ניתן להקביל לקיפאון, עליו דיבר פיטר לוין.

התגובה הזו מובילה לתחושת חוסר אונים, שנשים מספרות שהרגישו בלידה, כשלא ראו אותן ולא הקשיבו להן ומכאן צומחים רגשות האשמה והכאב שמלווים את האשה ימים רבים לאחר הלידה ומשפיעים על כל תחום בחייה.

הממצאים בספרות המחקרית מלמדים, שאחד הגורמים שיש להם השפעה משמעותית על החוויה הכללית של האישה בלידה הוא האינטראקציה עם הצוות המטפל. כשאשה מרגישה שהיא מקבלת תמיכה והיא בטוחה ומוגנת זה משפיע על הפרשת אוקסיטוצין ואנדורפינים שהם הורמונים שמקדמים את הלידה. הורמונים אלו יוצרים מצב תודעתי מיוחד אצל האישה, שעושה אותה רגישה במיוחד לסביבה. בנסיבות הללו, ניסיון מאכזב במהלך לידה משאיר חותם במוח ומגביר את הרגישות לפתח בהמשך תסמונת פוסט טראומטית ( Leinweber et al, 2022).

יש הגדרה רפואית ויש מה שאת מרגישה ובשני המקרים זו סיבה מספיק טובה לפנות לעיבוד לידה

מה המשמעות של חווית לידה טראומטית?

התפיסה הסובייקטיבית של חוויית הלידה משפיעה על הבריאות הנפשית של האשה בהמשך חייה.

לחוויית לידה טראומטית יש השפעה רחבה על חיי האישה לאחר מכן: החל מהערכה עצמית נמוכה, קושי בקשר עם התינוק, קשיים בהנקה, בעיות במיניות ועד לפחד מלידה, עד כדי המנעות מהריון או רצון ללדת בלידה קיסרית בפעם הבאה.

כמו כן, נשים שעברו חווית לידה טראומטית הן בסיכון להפרעות נפשיות כרוניות כמו דכאון לאחר לידה או הפרעת דחק פוסט - טראומטית. הפרעות שמשפיעות לא רק על האמא, אלא גם על ההתפתחות הקוגניטיבית והרגשית של התינוק, על ההורות, על הקשר בין האם לתינוק וגם על הזוגיות ועל המשפחה כולה.

מכל הסיבות הללו חשוב לזהות ולאבחן מצבים של PTSD וגם מצבים שאינם עונים על ההגדרה הרפואית אך בהם האשה מספרת על חוויה שהיתה לה קשה, מחשבות שחוזרות לסיפור הלידה ובעצם "סיפור הלידה אינו סגור".

איך אפשר לרפא את הטראומה?

הארוע של הלידה כבר התרחש ולא נוכל לשנות את מה שהיה. מה שכן נוכל לעשות, זה להציע התבוננות נוספת על מה שקרה, לשחזר את סיפור הלידה שלב אחר שלב. החזרה על הסיפור מאפשרת לאישה להבין מה קרה בלידה, מה היה לה קשה, מה היה לה חסר ולמה היתה זקוקה. בהתערבות, יש לנו אפשרות לשנות את מסלול התגובה במוח על ידי יצירת שרשרת תגובות חדשה ומיטיבה יותר.

בארוע עצמו, המוח הגיב למצב הסטרס המאיים והתכונן לתגובת לחימה בריחה או קפיאה. אישה שהרגישה בלידה שקולה לא נשמע ושלא רואים אותה - לא הצליחה בעצם להשלים את תגובת הגוף לאיום והאנרגיה שהיתה מוכנה להפעיל את הגוף נאצרה ונכלאה.

זה המצב שיוצר את הטראומה. כל עוד לא נאפשר שיחרור או פריקה של האנרגיה הזו התסמינים יימשכו. בתהליך של עיבוד לידה, אנחנו יוצרים הזדמנות לתנועה ולתגובה חדשים. בתוך מקום בטוח ומכיל נותנים מקום לכל הרגשות הכואבים, לצרכים שלא נענו וגם למשאלות. כשאישה מבינה מה היא היתה צריכה ואיך היא יכולה לבקש את זה בשביל עצמה זה ממלא אותה אומץ ותחושת מסוגלות שכל כך היתה חסרה לה בלידה.

מתי הזמן הנכון להתערב אחרי לידה טראומטית?

הגישה המקובלת כיום לטראומה בכלל וכך גם לאחר לידה טראומטית היא להציע התערבות מיידית של תמיכה, הקשבה, ארגון הזכרונות מהארוע ומתן מענה לצרכים המידיים כדי להפחית את עוצמת התסמינים ולמנוע החמרה. בהמשך אפשר להציע טיפול בהתאם לעוצמת התסמינים והאם מדובר על טיפול מניעתי, או טיפול בהפרעה מאובחנת להקלה בתסמינים. חשוב לציין כי נשים שקיבלו סיוע לאחר הלידה דיווחו על שיפור בהרגשתן. יחד עם זאת היעילות גבוהה יותר כאשר אינה חד פעמית.

מהן השיטות לטיפול בטראומה?

יש גישות ושיטות שונות לטיפול במצבי סטרס,טראומה ו- PTSD. חלקם מתאימים גם לעיבוד לידה וניתן לבחור את השיטה המתאימה בהתאם לחומרת התגובה והעיתוי.

בין הטיפולים המוצעים כיום:

טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT) שבאמצעותו ניתן להציע עיבוד לחוויה, או טיפול בחשיפה ממושכת (Prolonged Exposure). שיטת טיפול נוספת שהוכחה כיעילה היא טיפול באמצעות תנועות עיניים לעיבוד מחדש והקהיה שיטתית (EMDR).

שיטות טיפול ממוקדות טראומה מוכרות נוספות הן גישת החוויה הסומאטית (Somatic Experience) שאותה פיתח פיטר לוין: טיפול גוף נפש שמתמקד בחוויה הגופנית של הטראומה, במטרה לעבד את הזיכרונות הגופניים ה"תקועים" בגוף וכך לשחרר תסמיני חרדה.

גישה נוספת היא SEE FAR CBT, מודל ישראלי שפותח על ידי פרופ' מולי להד ומיקי דורון, שמשלב בין מרכיבי הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי ובין אלמנטים מטיפול במשחק ודמיון.

בנוסף קיימים טיפולים פסיכודינמיים וטיפול תרופתי - הם בד"כ יסייעו להקלת תסמיני הדכאון והחרדה ובהמשך ניתן לשלב אותם עם הגישות האחרות.

ובנימה אישית

מניסיוני רב השנים בחדר לידה ובחדר הטיפולים עם נשים לאחר לידה, יש הגדרה רפואית ויש מה שאת מרגישה ובשני המקרים זו סיבה מספיק טובה לפנות לעיבוד לידה. להכניס רכות לזיכרון של החוויה המשמעותית הזאת שיהיה פחות כואב, לספר את סיפור הלידה ולהסתכל על עצמך באור חדש ובעיניים טובות ולהמשיך בחייך מתוך תחושת גאווה, מסוגלות ואומץ.

לקריאה נוספת על עיבוד לידה ועל חווית לידה טראומטית.

לא בטוחה מה נכון לך?

אל תתלבטי לבד, מוזמנת להתייעץ איתי💜

דברי איתי

מקורות:

פטר לוין, להעיר את הנמר, מרפאים את הטראומה (1999) הוצאת אסטרולוג

ג'ינה רוס, מעבר למערבולת הטראומה, אל מערבולת ההחלמה (2008) הוצאת נורד

מולי להד ומיקי דורון, SEE FAR CBT מעבר לטיפול קוגניטבי התנהגותי, 2015, ישראל

Leinweber et al (2022) Developing a Woman-centered, Inclusive Definition of Traumatic Childbirth Experiences: A discussion paper, BIRTH 49:687–696. 

Ayers, S. (2004). Delivery as a Traumatic Event: Prevalence, Risk Factors, and Treatment for Postnatal Posttraumatic Stress Disorder. Clinical Obstetrics and gynecology, 47, (3), 552–567.

Olde ,E., Van Der Hart, O., Kleber, R., & Van Son, M. (2006). Posttraumatic Stress Following Childbirth: A Review. Clinical Psychology Review, 26, 1–16.

Fenech, G., & Thomson, G. (2014). Tormented by ghosts from their past’: A meta-synthesis to explore the psychosocial implications of a traumatic birth on maternal well-being. Midwifery, 30,185–193.